חברת Meta (פייסבוק, אינסטגרם, וואטסאפ) נמצאת תחת תביעות משפטיות. ולא בגלל באגים – אוקיי, אפשר איכשהו לסלוח להם על הזזת אייקונים שמאלה בגרסה המובייל, שזה אסון חוויית משתמש – אלא בגלל עצם המבנה של המודל. 
בזמן שאנחנו דנים ב"מדוע הריצ' ירד", ולמה אנשים לא קשורים מגיבים למודעות, מטא מתמודדת בו זמנית בכמה תיקים כבדים בבית משפט .
וסביר להניח שהם לא יצליחו לצאת מזה הפעם רק בקנס, כי בתי המשפט עוסקים בשאלה עמוקה יותר – כזו שלא נשאלה בקול רם קודם לכן: האם עצם המהות של המוצר רעילה?
אגב 
קנס היה בגובה של 5 מיליארד דולר הסכום הגבוה ביותר אי פעם שהוטל על חברת טכנולוגיה בגין הפרות פרטיות
(ואם תצפו בסרט עם אותו שם, תבינו הרבה בעצמכם).
אני אדבר על 3 מהסיפורים המשפטיים האלה.
סיפור ראשון – "קזינו"
המקרה הראשון כולל אלפי (לא מאות) תביעות מצד מדינות, בתי ספר ומשפחות הטוענות: "הרשת החברתית שלך בנויה על עקרון הקזינו לילדים" ובגלל זה היא מזיקה לנפשם (משבשת את השינה, בריאות הנפש וחיי החברה) – המלצות, הזנה אינסופית, התראות, לולאות מעורבות.
מטא עיצבה מוצרים באופן מודע להיות ממכרים. מקור
מדובר בארכיטקטורה: הזנות המלצות אינסופיות, התראות, לולאות מעורבות – הכל נעשה כדי ליצור חיזוק דופמין קבוע.
לכל זה, חברינו הממכרים מגיבים כך:
"אנחנו רק פלטפורמה. אנשים בוחרים בעצמם מה לעשות שם, גם אם הם ילדים. אכפת לנו מספיק מבטיחות, יש לנו בקרת הורים. ואם מישהו מרגיש רע בגלל זה – זו בעיה חברתית שלך, לא אשמתנו"
בתי המשפט מתחילים לפקפק האם עדיין אפשר להסתתר מאחורי עלה התאנה של "אנחנו רק פלטפורמה", ואם בית המשפט יחליט שעיצוב מכוון נמצא באחריות החברה, זה ישנה בעוצמה ובמהירות את הכללים עבור כל התעשייה הדיגיטלית.
אם מטא תפסיד כאן, זה ייצור תקדים שאחריו ניתן יהיה לכפות שינויים ב-UX, להכניס מגבלות על מעורבות, ובאופן כללי להגביל את כל מה שאתם כל כך אוהבים בפלטפורמה הזו. ומה באמת יקרה – נגלה בפרק הבא.
נשתה כוסית ויסקי ונמשיך.
המקרה השני, לא פחות מהנה, נקרא "האכלתם את הבינה המלאכותית בספרים גנובים"
מה ההאשמה? סופרים ומוציאים לאור טוענים שהפלטפורמה לקחה ספרים פיראטיים, הזינה אותם ל-LLaMA, הרוויחה מיליארדים והותירה את הסופרים ללא תמורה.
סוחר הסמים היקר משיב כי "הכשרת בינה מלאכותית היא שימוש הוגן: אנחנו לא משכפלים ספרים, לא מוכרים טקסטים, מחלצים רק דפוסים סטטיסטיים, ולא יודעים על זה כלום".
למה זה שיידי?
אבל השאלה האמיתית היא לא האם הם גנבו ספרים, אלא משהו עמוק יותר – האם מותר לקחת תוכן מוגן ולקרוא לזה חדשנות?
כל זה מעורפל בכל מקרה, כי בתי המשפט עצמם עדיין לא מבינים איפה עובר הגבול: אם בינה מלאכותית התאמנה על נתונים גנובים – האם זה בסדר או לא?
אם התוצאה לא נראית כמו המקור – האם זה אומר שהכל הוגן? 
ומה אם המודל לא יעבוד בלי הנתונים האלה?
מקור
בינתיים הם רק מתמקחים, אז בואו נסתכל על הסכסוך הכי מעניין (עבורכם).
פרסום, ריצ' – טווח הגעה, ו"אופס, זה מביך"
ישנם מקרים מתמשכים שבהם מפרסמים ומשתמשים מאשימים את מטה בניפוח טווח הגעה לכאורה, הצגת "טווח הגעה פוטנציאלי" שאינו אמיתי, גביית כסף על כלום, והעברת פרסומות הונאה – דמיינו את זה: פרסומות של פטריות הזייתיות מאושרות, אבל עסק ניקוי החלונות החוקי לחלוטין שלכם לא – מביך, נכון? בואו נמשיך לקרוא.
התגובה של מטה היא בגדר זן מוחלט: "מדדים הם הערכות, לא ערבויות. מערכת האקולוגית של הפרסום מורכבת. אנחנו כל הזמן משפרים את מערכות הפיקוח. שליטה מוחלטת לא קיימת, הייתם צריכים לקרוא את האותיות הקטנות, ואם זה לא מוצא חן בעיניכם – זו האחריות שלכם, ובכל מקרה, מי לא עשה את זה. כן, תפסנו קצת יותר – אז מה."
אבל בתי המשפט מתחילים לשאול שאלה לא נוחה:
אם אתם מרוויחים כסף מהמערכת – איפה עובר גבול האחריות?
סיכום
מטא עשויה להפסיד או לנצח בתיקים בודדים, חלקם אולי יקנו, אבל החסינות הישנה של ענקיות הדיגיטל כבר נסדקה.
ולכל מי שבונה עסק, תוכן או מוצרים בפלטפורמות – עשו לעצמכם טובה ושאלו שאלה אחת היום:
אם הכללים ישתנו – האם יש לי תוכנית ב'?
האם אתם מוכנים לקריסה הגדולה בהסטוריה?
